שפי פז: "לא מתחרטת. המדינה אשמה. רק מצטערת שלא עשיתי יותר"

המדינה מבקשת 6 חודשי מאסר לשפי פז. פעילת דרום תל אביב לשופטת: אם אני מצטערת על משהו זה רק שלא עשיתי מספיק

בדיון טיעונים לעונש שנערך היום בבית משפט השלום בתל אביב אמרה פעילת השכונות שפי פז כי היא אינה מתחרטת על שום דבר והיא בזה לאכיפה הבררנית של מערכת אכיפת החוק.

כזכור נגד פז הוגשו 14 אישומים בגין עבירות של השחתת פני מקרקעין, קשירת קשר לביצוע עוון, הפרת פרטיות, התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור, הסגת גבול והפרת הוראה חוקית, אך לבסוף נותרו בכתב האישום רק 6 אישומים. במהלך הדיון היום ביקשה התביעה 6 חודשי מאסר, מאסר על תנאי וקנס.

הצהרת פז בבית המשפט

בדברים שנשאה בדיון הטיעונים לעונש בבית משפט השלום בתל אביב בפני השופטת מירי הרט הרץ אמרה פז: ״ראשית ולפני הכול, אני מבקשת מבית המשפט לרשום לפניו שאני לא מצטערת ולא מתחרטת על כל מה שעשיתי במסגרת המאבק לשחרור השכונות מהכיבוש הזר, האלים והעוין של המסתננים, שנכפה עלינו בחסות המדינה ובגיבוי רשויות אכיפת החוק. אם אני מצטערת על משהו זה רק שלא עשיתי מספיק."

"מכיוון שאני בזה בכל לבי לאכיפה הבררנית של המערכת, שבחרה להפליל ולדכא מאבק עממי שאין צודק ממנו, על הזכות לחיים של ביטחון וכבוד, הייתי צריכה להישאר היום בבית ולתת לכם לקיים את ההצגה בלעדיי. אבל בחרתי בכל זאת לבוא, כי חשוב שהדברים, שזכותי וחובתי להגיד, אכן ייאמרו ויירשמו בפרוטוקול.
וחשוב שייאמרו דווקא החודש, שהיה רווי מהומות, תגרות רחוב ומעשי רצח של מסתננים בשכונות דרום ת״א. חודש שבו נשים וזקנים הסתגרו בבתים מרוב פחד וילדי השכונות דרכו בשלוליות דם בדרך לבית הספר."

מצב השכונות בדרום תל אביב

המשך דברי פז: "לידתו של כתב האישום המביש הזה היא באוזלת ידה של המשטרה לאכוף את החוק בדרום תל אביב, וברצון לדכא את המחאה ולהרחיק אותנו מהרחובות. במקום להילחם במכת הסמים והאלימות שהסלימה משבוע לשבוע, בפשיעה הגואה של המסתננים, במהומות הדמים של האריתראים ובטרור שמטילות כנופיות הילדים והנוער של הדור השני למסתננים ולמהגרים – היה קל לכם יותר לנסות להשתיק את תושבי השכונות, שאיבדו את ביתם לפולשים, התקוממו נגד העוול המתמשך, והתריעו מפני הסכנה הטמונה בעצימת העיניים לנוכח הרצחנות הפושעת של גנבי הגבול שנכפו עלינו.
(רק בשבוע שעבר נמנעה תגרת דמים בשטח בית המשפט כאשר המשטרה עצרה התארגנות של אריתראים, שהגיעו לכאן חמושים בגרזן, סכינים ואבנים, בכוונה לתקוף אריתראים אחרים)."

האשמות כלפי הרשויות- יחס שונה כלפי פעילי מחאות אחרות

"כך פעלה השיטה: אחרי שעוכבנו לתחנה בשל עימות מילולי עם שוהה בלתי חוקית מגאנה (ששלחה אותנו בחזרה לגטאות של אירופה), הטיחו בנו בחדר החקירות שורה ארוכה של חשדות בריסוס כתובות גרפיטי ובהפרות סדר, שבהוראתו של דודי שלו, אז מפקד תחנת שר״ת, נצברו בשקידה תיק לתיק במשך חודשים במטרה לייצר לנו דימוי של עבריינים רצידיביסטים ומסוכנים. זאת, בזמן שכל תלונה שאנחנו הגשנו על איומים ועל תקיפה פיזית מצד המסתננים ועוזריהם, נסגרה ללא חקירה.
וזה עבד לכם. ההפללה של המאבק היתה מושלמת. שופטי המעצרים שיתפו פעולה. התקשורת הידהדה את השקרים. הציבור בלע אותם בשקיקה. וממקור ראשון סופר לי שבמשטרת שר״ת הרימו כוסית כאילו הורידו מהרחובות ארגון פשע כבד.'

אבל מאז הדרמה הגדולה בדצמבר 2020, הדרמה של המעצרים הליליים, הבקשות להארכות מעצר, הפריצה לטלפונים ולמחשבים, החיפושים בבתים, כתב האישום של 14 הסעיפים ועשרות תתי-הסעיפים, הערבויות בסך עשרות אלפי השקלים, 76 הימים (!) במעצר בית בשל מסוכנות (מעניין למי), הכותרות בתקשורת והשמחה לאֵיד – אחרי כל אלה, מאז ועד היום, נקבעו בשטח הלכות חדשות."

יחס שונה כלפי פעילי מחאות אחרות

"למפגיני המחאות האלימות נגד הממשלה מותר להשחית פני מקרקעין בריסוס גרפיטי על קירות וכבישים. מותר לחסום צירי תנועה ראשיים. מותר להבעיר מדורות. מותר להציב פחים בוערים על נתיב מהיר לפני כניסת השבת, גם אם זה ייגמר בתאונה קטלנית. מותר לטלטל ניידות משטרה. מותר לצור על משרדים של מכון מחקר ולפרוץ אליהם. מותר לשבש את תנועת הרכבות ולחסום את נתב״ג. מותר לרדוף ולגדף נבחרי ציבור. מותר להתפרע בכנסת. מותר לצור על בית ראש הממשלה ועל בתי שרים. מותר להשליך לפידים ואבוקות על שוטרים. מותר לקשור קשר בפומבי. מותר להסית למרי אזרחי ולסרבנות. מותר לאיים במלחמת אזרחים. במקרה הכי הגרוע, אתה נעצר לכמה שעות ונפתח לך תיק שייסגר במהרה, אבל אל חשש, כתב אישום לא יהיה, כי לך מותר.

במקביל, ילדי המסתננים, שנולדו בדרום תל אביב בחסות בג״צ, צמחו לכנופיות. ומתברר שלהם מותר לשוטט ולהשליט טרור ברחובות, ליידות אבנים בחלונות, לנפץ שמשות של רכבים, לרסס ססמאות של כנופיות על כל קיר ומכונית, להדליק אש, לפוצץ נפצים, לקלל ולירוק, להטריד את באי בתי הכנסת, לרדוף אחרי נשים זקנות, להכות ילדות ולשבור להן את העצמות, למכור סמים, לשתות בגינות, לשסות כלבים מסוכנים, להרוס, להחריב ולהשמיד תוך מצהלות צחוק (כל מה שציינתי מתועד), וליהנות מהגנה של פרחים מוגנים. כי לנו אסור להתגונן ולמחות. אסור לנו אפילו לתעד. אבל להם מותר הכול."

"אם בית המשפט היה פועל לאורו של הצדק, כל כתבי האישום נגדי ונגד חבריי היו נמחקים מתוך הבנה שהחוק אמור להיות שווה לכולם, שהפללה של מאבק חברתי צודק היא רשע ושאכיפה בררנית היא פשע.
אבל לא רק שבית המשפט אינו פועל לאורו של הצדק, מלכתחילה אין לו סמכות לשפוט, להרשיע ולהעניש אותנו.

כי מדינת ישראל איבדה את הזכות לשפוט אותי על מעשיי ביום שמסרה את ביתי לגנבי גבול, הפשיטה אותי מזהותי כיהודייה במדינת היהודים, והפקירה אותי לפשעי שנאה.
כי למשטרה אין זכות לעצור אותי כל עוד אני חיה בשטח הפקר שאין בו חוק וסדר וכל עוד היא לא רוצה ולא יכולה להבטיח את שלומי ואת שלום משפחתי.
כי לתביעה אין זכות להגיש נגדי כתבי אישום על עבירות שמאות כמותן מתבצעות מדי שבוע ללא תגובה כמה מאות מטרים מכאן במחאות קפלן, וכשמתחת לבית שלי מתבצעות עסקאות סמים לאור יום.
כי לבית המשפט אין זכות להרשיע אותי כאשר הכלל של היועצת המשפטית לממשלה שלפיו ״אין מחאה אפקטיבית בלי הטרדה והפרת הסדר הציבורי״ תופס רק כשאתה פריוולג מהשכונות הלבנות אבל נמחק כשאתה פעיל מחאה משכונות דרום תל אביב, השכונות שבג״צ החריב מתוך ניכור וגבהות לב, השכונות שבהן בית המשפט מתיר למסתננים לשאת נשק קר כי ״זה לא מלמד על מסוכנות״ אבל מרשיע אזרחים שנושאים מצלמה ותרסיס צבע.

העונש שבית המשפט יגזור עלי חסר כל משמעות כיוון שאינו ניתן בסמכות אלא בכוח."

דבריה לסיכום:

"ולכן אני שבה וחוזרת על דבריי: אני לא מתחרטת על שום פעולה שביצעתי במסגרת המחאה נגד הכיבוש האריתראי-סודני של דרום תל אביב. אני מצטערת רק על כך שלא עשיתי יותר״.