אשת ראש ישיבת 'עוז ואמונה': "אם לא ניתן פה קונטרה – נאבד שכונות שלמות בדרום תל אביב"

ארבע שנים עברו מאז קיבל הרב יצחק פנירי לידיו לעמוד בראש ישיבת 'עוז ואמונה' שנמצאת בשכונת נווה שאנן שבדרום תל אביב על כל האתגרים והקשיים שלה. כעת מספרת אישתו הרבנית תרצה על המעבר מהרי בנימין לשכונה ועל הקהילה שמתפתחת במקום*

בסוף החודש הקרוב ימלאו שנתיים מאז עברו משפחת פנירי, הרב יצחק, הרבנית תרצה ושמונת ילדיהם, מהישוב פסגות בהרי בנימין לדרום תל אביב. הגעתם לשכונה הגיעה לאחר שנתיים שבהם קיבל על עצמו הרב פנירי לעמוד בראש ישיבת עוז ואמונה, אותה הקים הרב אחיעד אטינגר הי"ד לפני מספר שנים בלב שכונת נווה שאנן בעיר.

כיום, מספרת הרבנית תרצה על האתגרים של לקיים משפחה בדרום העיר תל אביב, לצד תחילת התגשמות החלום של החזרת הילדים לרחובות השכונה ובניית קהילה יציבה באזור.

"המעבר היה חלק מקריאת ה'הנני' שהרב אלי סדן הנחה את בעלי", מספרת הרבנית פנירי. "עוד שהוא למד בכולל הדיינות בפסגות, ידענו שהפנים שלנו החוצה ואנחנו לא מתכוונים להשתקע. ברגע שהבנו שזאת המשימה שמוטלת על כתפינו, היה ברור לנו שאנחנו הולכים איתה".

עוד מספרת הרבנית פנירי כי בשנתיים הראשונות, עד שהם מצאו בית בשכונת שפירא השכנה, זגזגה המשפחה בין פסגות לבין תל אביב. "היינו מגיעים כל שבת שלישית לתל אביב והיינו ישנים בכל מיני מלוניות והאכסניות בשכונה יחד עם כל הרע שיש בה".

"המעבר בין ישוב פסטורלי בלב בנימין לדרום תל אביב היה מעבר מאוד חד. עד שלא פרצו לנו הביתה וגנבו לנו דברים, לא הבנו את החשיבות לנעול את הבית. עד שלא גונבים לך את האופניים אתה לא מבין שחשוב לנעול גם אותם. לפתוח עיניים על כל אחד. אלו קודים שלא היינו מתורגלים אליהם עד עכשיו. לצערי החברים של הילדים שלנו מפחדים לבוא לבקר אותנו.

למעשה, תושבי תל אביב כלל לא עוברים את רחוב הרכבת. הרחוב משמש כגבול בלתי רשמי בין תל אביב האחת לתל אביב האחרת. אנשים לא יודעים בכלל מה קורה במרחק כמה רחובות מהם", מספרת הרבנית פנירי.

לצד המעבר הקשה, במשפחה רואים גם את השינוי הניכר שעובר המקום, בין היתר בזכות הישיבה והקהילה שמתפתחת בשכונה. לדברי פנירי, "הילדים מאוד חיו את חבלי הלידה של הישיבה, את הקשיים, אבל הם היו מאוד גיבורים, מאוד חדורים, מחוברים ושותפים.

זאת הייתה משימה של כל המשפחה, לאורך כל התהליך. מצד אחד כשהם צועדים מהבית לעבר הישיבה הם רואים את כל האתגרים והקשיים, את מבטי הנאצה והמראות הקשים. אבל מצד שני הם רואים את הצמיחה של הישיבה, והם שמחים. היום הם לא רוצים לחזור לישוב, אלא הם מבינים את גודל השליחות. זאת הבנה שאין משהו אחר שיעשה את זה".

כאמור, המשפחה עצמה לא גרה בשכונת נווה שאנן אלא בשכונת שפירא הסמוכה. לדברי הרבנית פנירי, "בנווה שאנן עצמה אי אפשר לגור עם משפחה וילדים כיום. לאחרונה יש לנו משפחות אברכים שגרים שם ביחד באותו הבניין, אבל זה משהו חדש מלפני ארבעה חודשים.

אבל להיות ממש עם ילדים, לגדל אותם שם, ולהסתובב בשכונה – זה ממש בלתי אפשרי. אבל זאת המטרה שלנו עכשיו, להצליח לבנות בלב השכונה קהילה ולחזק שם את האחיזה היהודית. הסיפור פה הוא בעיקר נשים גיבורות.

לא מספיק להיות בחור ישיבה צדיק ומתלהב, אלא בסוף זה נופל על האישה. בסוף היא זאת שהולכת לבד לעבודה או לוקחת את התינוקת לטיפת חלב עם עצמה בתוך שכונה לא פשוטה".

בימים אלו יוצאת הישיבה בקמפיין נרחב להעצמת התורה במקום והגדלת מפעלי החסד של הישיבה. הקמפיין מגיע על רקע המאבק שהתגבר לאחרונה בעיר כנגד הישיבות הפועלות בה. בקמפיין, מדגישה הישיבה כי קיים כעת צורך מידי להציל את התורה בתל אביב. לשם כך יוצאים בישיבה למצבע חיזוק התורה בעיר וחיזוק הפעילות של הישיבה במקום.

מעבר ללימוד התורה, הישיבה פועלת במגוון תחומים נוספים לטובת תושבי דרום תל אביב: חלוקת מזון לנזקקים, הפעלת בתי הכנסת הנטושים, שיעורים לציבור הרחב וכן סיורים מאורגנים להגברת הנוכחות היהודית בשכונה וסביבתה. "אם משהו לא יבוא וייתן קונטרה למקום הזה, אנחנו נאבד שכונות שלמות בעיר", חותמת ואומרת הרבנית תרצה פנירי.

השביתה תתקיים? בהנהגת ההורים הארצית יוצאים נגד השביתה: "את רן ארז לא מעניינים ילדינו"