הערב, יום שלישי 3 במאי 2022, קיימה עיריית תל אביב-יפו את אירוע יום הזיכרון המסורתי "שירים בכיכר".
השנה קיימה העירייה את האירוע בספורטק תל אביב, בגני יהושע.
הטקס נערך במעמד רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו, בהנחיית ליאור אשכנזי והתארחו בו האמנים המובילים והחשובים בישראל: דיקלה, הראל סקעת, חנן בן ארי, יובל דיין, משה פרץ, נורית גלרון, נסרין קדרי, עברי לידר, עדן חסון, ריטה, רן דנקר, שלומי שבת.
דבריו של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב-יפו במהלך הטקס: "יום כיפורים, השישי לאוקטובר 1973. טייסת פנטום "האחת". מפקד הטייסת שוהה בחו"ל ואני ממלא את מקומו בפועל. בשעה 14:00 בצהריים סירנה ראשונה מפלחת את האוויר. ברגעים הראשונים התמונה אינה ברורה, כשנחתנו כבר הבנו: מלחמה. למחרת בצהרי היום, איבדה הטייסת ששה מטוסים. ארבעה ננטשו ושניים נחתו נחיתת חירום כשהם פגועים קשה.
היו אלה שעותינו הקשות ביותר. מתחילת המלחמה ועד תום הקרבות איבדה טייסת "האחת" 7 מטייסיה. 14 נפלו בשבי. קרוב לשליש מצוות האוויר שלנו. הם הגיבורים שלי. גיבורים שלא ביקשו כבוד. גיבורים של החיים. גיבורים שנבחנו בקרב. גיבורים שיצאו לגיחה ועוד גיחה, בידיעה ברורה: לא כל מטוסינו וטייסנו ישובו בשלום לבסיסם.
שנים רבות עברו מאז, השתחררתי מצה"ל, אבל מי שהיה שם, מי שלחם, יודע: לזיכרונות אין חופשת שחרור. הם מתדפקים על הדלת. בלתי צפויים. לפעמים בהירים לפעמים עמומים.
כבר שנים ארוכות, בערב יום הזיכרון, אני מגיע לכאן, להיות אתכם, לשיר לזכרם. בבוקר יום הזיכרון, אני עולה על הכביש בדרך להר הטייסים, להיות איתם, רק איתם. עם חבריי, עם פקודיי, עם זיכרונותיי.
אני חושב על סרן ערן כהן, שאחיינו שנקרא על שמו, סגן ערן חי פרץ, נפל באסון המסוקים. אני מתייחד עם זכרם של רב סרן גדי סמוק, שהוריו נרצחו בשואה; וסרן ברוכי גולן, צלם מחונן ואוהב ספר; אחים למשימה שנפלו יחד ומקום קבורתם עדיין לא נודע.
אני נזכר בסרן דרור יפה, היפה האצילי והמדויק, ובסרן גיל הרן, מדריך נערץ, קצין יוזם ועצמאי; וזוכר את רב סרן אורי שעני אמיץ, לוחם למופת. אני רוצה שהנכדה של רב סרן יוני אופיר תשמע על האיש המיוחד שהיה סבא שלה. ביום הזיכרון אני תמיד שם, רק שם, איתם ועם שאר חברי עזי הרוח, שנפלו לצידי במלחמות ישראל.
עם הקמת מדינת ישראל, בפעם הראשונה בהיסטוריה, זכו היהודים בארץ ישראל לא רק בריבונות אלא בחופש אישי, בדמוקרטיה. זה לא מובן מאליו. אנחנו רואים במו עיננו את המחיר הכבד אותו משלם העם האוקראיני לא רק על חירותו המדינית, אלא גם על מאבקו לחירות אישית, לדמוקרטיה.
כשעם זוכה לחירות אישית ודמוקרטיה יש כאלה שהדברים הם לצנינים בעיניהם. מה שקורה באוקראינה מדגיש את שבריריותה של החירות, למה היא יקרה כל כך, ולמה עלינו לעשות הכל כדי לשמור עליה. אין ולא יהיה לנו קיום, במקום הזה, ללא נכונות להיאבק על חירותנו הלאומית, אבל גם על הדמוקרטיה והחופש האישי. חבריי שנפלו והנופלים כולם, שילמו את המחיר בהגנה על ערכים אלה. יהי זכרם ברוך."
תגובה אחת